דאבת השרירים (פיברומיאלגיה): תסמינים, גורמים ודרכי טיפול

דאבת השרירים (פיברומיאלגיה) זוהי תסמונת המתאפיינת בכאבים בשרירי השלד. כאבים אלה מתפרשים על-פני שטחים נכבדים מהגוף ומלווים בטשטוש כללי של האדם, ישנוניות, בעיות זיכרון ומצבי רוח משתנים. חוקרים סבורים כי הפיברומיאלגיה מגבירה את התחושה הסובייקטיבית של כאב על-ידי ההשפעה על הדרך, בה המוח מעבד אותות של כאב מהמערכת העצבית.

התסמינים מתחילים להופיע לעיתים לאחר חבלה גופנית, ניתוח, זיהום או אף בעקבות מתח נפשי עז וממושך. במקרים אחרים הסימפטומים מתגברים בהצטבר ללא כל אירוע מקדים.

סטטיסטית לנשים יותר סיכויים לפתח פיברומיאלגיה מאשר לגברים. אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה מדווחים פעמים רבות על בעיות נוספות: כאבי ראש מסוג לחץ, הפרעות תפקוד במערכת הלעיסה, תסמונת המעי הרגיז, התקפי חרדה ואף דיכאון.

למרבה הצער, אין עדיין ריפוי לפיברומיאלגיה. הפתרון העיקרי הוא התאמה של תרופות שירגיעו וישתלטו על התסמינים אותן רצוי לשלב עם אימוני כושר גופני והפוגת מתחים לקבלת תוצאות מקיפות יותר.

התסמינים

את הפיברומיאלגיה ניתן לזהות על-ידי:

1. כאב רחב טווח. את הכאבים שחווים אנשים הלוקים בפיברומיאלגיה הם מתארים ככאבים עמומים תמידיים הנמשכים 3 חודשים לכל הפחות. על-מנת שייחשב לרחב טווח ונפוץ, על הכאב להיות דו צדדי וכן להופיע מעל ומתחת למותן האדם.
2. טשטוש. האנשים הלוקים בפיברומיאלגיה מתעוררים משנתם עייפים בדרך כלל (גם אלה שישנים מספיק שעות). זאת מאחר ושנתם עלולה להיקטע על-ידי כאב או הפרעות שינה אחרות האופייניות לתסמונת, כגון: תסמונת הרגליים העצבניות ואף דום נשימה בשינה.
3. קשיים קוגניטיביים. הכוונה בדרך כלל לחוסר ריכוז, אי היכולת לדבוק במשימה, רשלנות מנטלית.
4. קשיים אחרים. אנשי הפיברומיאלגיה עלולים למצוא את עצמם סובלים מדיכאון, כאבי ראש וכאבים או אי נעימות באזור הבטן התחתונה.

ראו גם: פיברומיאלגיה – 11 סימנים הכי נפוצים

הגורמים

הרפואה עדיין לא פיצחה את תעלומת הגורמים לדאבת ולכן הסברה הרווחת היא שמדובר בקומץ גורמים וסיבות יחד. אלה יכולים לכלול:

1. תורשה. הפיברומיאלגיה נוטה להופיע במשפחות מסוימות, כנראה מדובר במרכיב גנטי או יותר נכון בשינויים גנטיים המעלים את סיכוייו של אדם לפתח את ההפרעה.
2. זיהומים. ישנו מספר מסוים של מחלות שמהוות טריגר עבור פיברומיאלגיה או מחמירות את המצב הקיים.
3. טראומה פיזית או נפשית. המתח הפוסט-טראומטי בדרגה מסוימת עלול לגרום להתפתחותה של פיברומיאלגיה.

מדוע הכאב?

מדענים סבורים שגירוי חוזר של עצבים גורם לאיזה שינוי במוחם של אנשים הלוקים בפיברומיאלגיה. השינוי הזה משלב בתוכו עלייה מופרזת ובלתי סדירה ברמת של חומרים כימיים מסוימים במוח אשר תפקידם: לאותת על כאב (שמם המדעי הוא נוירו-טרנסמיטורים). בנוסף, החיישנים הרגישים לכאב במוח מפתחים מאין “זיכרון” ונהיים יותר ויותר רגישים – כלומר מגיבים בצורה הרבה יותר דרמטית לאותות של כאב.

גורמי סיכון

גורמי הסיכון לפיברומיאלגיה כוללים:

1. מין. סטטיסטית, הנשים מאובחנות בפיברומיאלגיה הרבה יותר מאשר גברים.
2. היסטוריה משפחתית. במידה ומישהו מהדודים או הסבים והסבתות לוקה או לקה בפיברומיאלגיה, הסיכויים שלכם ללקות בתסמונת גדלים גם כן.
3. מחלות ראומטיות (של פרקים). במידה והנכם לוקים במחלת פרקים כלשהי, כגון: דלקת מפרקים שגרונתית (ארטריטיס) או לופוס (זאבת), יש לכם יותר סיכויים לפתח פיברומיאלגיה.

הסיבוכים

הכאבים וחוסר השינה המאפיינים פיברומיאלגיה עלולים, למרבה הצער, לפגוע בתפקודכם היומיומי הן בבית והן בעבודה. התסכול הכרוך בהתמודדות עם כאבים שטבעם לרוב לא ברור לסובבים יכול להסתיים בדיכאון וחרדה שתשפיע על הבריאות הכללית.

הבדיקות ותהליך האבחנה

בעבר הרופאים היו לוחצים על 18 נקודות מאוד ספציפיות בגוף ובודקים אילו מהן מכאיבות לאדם. ההוראות החדשות לאבחנת פיברומיאלגיה כוללות גם את בדיקת הנקודות הכואבות אך לא רק. היום מסתמכים לרוב על דיווחו של הנבדק לגבי כאב מפושט שנמשך יותר משלושה חודשים ללא סיבה מאובחנת לכאב לצורך קביעת האבחנה של פיברומיאלגיה.

בדיקות דם

נכון להיום אין בדיקת מעבדה שתאשר או תשלול את אבחנת הפיברומיאלגיה אצל האדם. יחד עם זאת, הרופא יכול לנסות לדלות סממנים של מחלות אחרות בעלות אפיון הדומה לפיברומיאלגיה. בדיקות הדם יכולות לכלול:

1. ספירת דם מלאה
2. שקיעת דם
3. בדיקת פעילותה של בלוטת התריס

דרכי טיפול

באופן כללי, נהוג לטפל בפיברומיאלגיה תוך שילוב של תרופות ודרכים אלטרנטיביות הכוללות פעילות גופנית. המטרה היא להנמיך את הביטויים של התסמונת ולשפר את ההרגשה הפיזית הכללית של המטופל כאשר אין דרך אוניברסלית שתעבוד פלאים על הכל.

טיפול תרופתי

העזרה התרופתית יכולה להתבטא בשיכוך (חלקי לפחות) של הכאבים ולשפר את איכות השינה. סוגי התרופות השכיחות:

1. משככי כאבים. הזמינים ביותר הם אלה המצויים בשפע על המדף כלומר ללא מרשם. למשל, אטצאמינופנים (טילנול ואחרים), איבופרופן (אדוויל, ואחרים) או נפרוקסין סודיום (אליב ותחליפיו) יכולות להיות יעילות. ייתכן והרופא המטפל יציע משכך כאבים במרשם, כמו טרמדול (אולטרם, קונזיפ). תרופות נרקוטיות אינן מומלצות היות והן עלולות להביא להתמכרות ולעיתים אף להחמיר את רמת הכאב לאורך זמן.
2. תרופות אנטי-דיכאוניות. דולוקסטין (סימבאלתה) ומילנהציפרן (סאוולה) עוזרים לעיתים להפחית את הכאב והטשטוש האופייניים לפיברומיאלגיה. הרופא המטפל יוסיף במקרים מסוימים אמיטריפלין או פלואוקסטין (פרוזאק) למרשם על-מנת לשפר את שנת החולה.
3. תרופות נגד פרכוסים. מגוון התרופות האנטי-אפילפטיות עוזרות במקרים רבים של שיכוך כאבים. גאבאפנטין (נאורונטין,גראליס) נמצאו יעילות לעיתים כמפחיתות הסממנים של פיברומיאלגיה בעוד פרהגאבאלין (ליריקה) הינו התרופה הראשונה שאושרה על-ידי ה-FDA לטיפול בפיברומיאלגיה.

תרפיה

פנייה לקבלת ייעוץ פסיכולוגי בהחלט יכולה לחזק את הביטחון העצמי של האדם ואף ללמד אותו טכניקות להתמודדות נפשית עם מצבים מלחיצים.

אורח חיים ודרכי טיפול ביתי

לאדם הלוקה בפיברומיאלגיה חשוב נורא לדעת לטפח את עצמו במובנים הבאים:

1. להפחית ברמות של המתח הנפשי. פיתחו שיטות משלכם להגנה מפני מתחים נפשיים או לפחות להנמכת הנזק הנגרם על-ידיהם. הרשו לעצמכם להירגע ולהתפנק רוחנית כל יום ביומו. זה אומר, למשל, ללמוד להגיד “לא” בלי נקיפות מצפון. יחד עם זאת, השתדלו שלא לשנות את סדר היום שלכם לחלוטין. אנשים שמתפטרים מעבודתם או מפסיקים להיות פעילים נוטים להרגיש דווקא רע יותר מאשר אלה השומרים על פעילות יומיומית כלשהי. הדרכים הנגישות לכולם להפוגת מתחים והרפיה יכולות להיות באמצעות תרגילי נשימה עמוקה או מדיטציה.
2. הקפידו על שינה מספקת. כידוע, טשטוש כללי הוא אחד הסימנים הבולטים של פיברומיאלגיה. אי לכך יש לפתח הרגלי שינה בריאה ונכונה כדי להתגבר על הטשטוש. פרט לפינוי זמן לשינה מספקת, כדאי, למשל, להירדם ולהתעורר באותו הזמן בכל יום וגם לצמצם את שעות שנת הצהריים.
3. השתדלו להתעמל באופן קבוע. נכון, בהתחלה ההתעמלות עלולה להגביר את תחושת הכאב אך תוך כדי עלייה הדרגתית וזהירה ברמת האימונים והתמדה בהם יש לכם סיכויים טובים מאוד לירידה בכאבים. התרגילים המתאימים ביותר יכולים לכלול הליכה, שחייה, רכיבה על אופניים ואירובי במים. פיזיותרפיסט יכול לעזור לכם לבנות תוכנית התעמלות ביתית. גם מתיחות עדינות ותרגילי יציבות והרפייה יהיו יעילים עבורכם.
4. היו מתונים. השתדלו לשמור על רמה מסוימת אחידה של פעילות גופנית. אם תתאמצו מדי ב”ימים הטובים” יותר אתם עלולים לחוות יותר “ימים רעים”. מתינות במקרה זה פירושה מניעה מפני מאמצים מיותרים אך אל תפטרו את עצמכם מפעילות גופנית ב”ימים הרעים”.
5. בחרו באורח חיים בריא. אכלו מזון בריא, הגבילו את צריכת הקפאין היומית שלכם וכמובן אל תוותרו על פעילות כייפית ומותירת סיפוק בכל יום.

רפואה אלטרנטיבית

שיטות טיפול משלימות ואלטרנטיביות להורדה בתחושת הכאב והמתח אינן פרי המצאתם של המדענים המודרניים. חלקן (כמו: מדיטציות ויוגה) היו בשימוש מאסיבי בעולם במשך אלפי שנים. אך בשנים האחרונות מורגש גל של התעניינות מחדש בטכניקות האלטרנטיביות בקרב הלוקים במחלות כרוניות וביניהן פיברומיאלגיה.

חלק משיטות טיפול אלה נמצאו בטוחות ויעילות בהפחתת הכאב ושחרור מתחים ואף עושות את דרכן להיכלל ברפואה הקונבנציונלית. עם זאת, ישנן טכניקות רבות שיעילותן טרם הוכחה בשל חוסר מחקר הולם.

1. דיקור (אקופונקטורה). דיקור הוא תחום שלם ברפואה הסינית שבבסיסו – החזרת האיזון הטבעי ל”כוחות החיים” באמצעות החדרת מחטים דקיקים לעומקים שונים דרך העור שלנו. התיאוריות המערביות טוענות כי החדרה של מחט סיני גורמת לשינויים בזרימת הדם בגוף וברמות הנוירוטרנסמיטורים במוח ובעמוד השדרה. מספר מחקרים מעידים על היעילות של דיקור בהפחתת הסימנים של פיברומיאלגיה בעוד שאחרים טוענים כי לדיקור אין שום השפעה חיובית במקרים הללו.
2. תרפיה בעיסוי. זוהי אחת השיטות הוותיקות ביותר לשיפור הבריאות שעדיין בשימוש. מדובר במכלול מניפולציות שונות ה”מזיזות” את השרירים והרקמות הרקות. עיסוי יכול להוריד את קצב פעימות הלב, לשחרר שרירים תפוסים, לשפר את גמישותם של המפרקים ואף להגביר את יצירת משככי הכאבים הטבעיים בגוף. עיסוי מתאים יכול גם לשחרר לחצים נפשיים ולטפל בחרדות.
3. יוגה וטאי צ’י. מדובר בשיטות המשלבות מדיטציה, תנועות איטיות, נשימות עמוקות והרפייה כללית. שניהם נמצאו כיעילים בהפחתה ושליטה על סימני הפיברומיאלגיה.