בלוטת התריס מייצרת הורמונים המשפיעים על תפקודים מטבולים (חילוף חומרים) רבים בגופנו. בעיות בבלוטה זו יכולות לנוע ממצבים קלים כמו בלוטה מוגדלת, עד סרטן בבלוטת התריס. רוב הבעיות בבלוטה הן חוסר איזון בייצור הורמונים של הבלוטה. יתר פעילות של בלוטת התריס נקראת היפרתירואידיזם ותת פעילות נקראת היפותירואידיזם.
כיצד תוכלו לדעת אם אתם חווים בעיה בבלוטת התריס?
הרופא שלכם יוכל לאבחן פעילות יתר של בלוטת התריס או תת פעילות של בלוטת התריס על ידי בדיקת רמות הורמוני התריס בדם שלכם. הרופאים מודדים את ההורמונים הנוצרים על ידי בלוטת התריס עצמה, כמו גם את ההורמון המעורר את בלוטת התריס (תירוטרופין), כימיקל המופק על ידי בלוטת יותרת המוח ומעורר הפקת הורמונים בבלוטת התריס.
הצטרפו לאגוגופון!
ותקבלו תכנים בחינם ישירות לווצאפ!
כאשר אתם חווים תת פעילות של בלוטת התריס, נמצאות במחזור הדם שלכם כמויות גבוהות יותר של תירוטרופין, כיוון שגופכם מנסה להגביר את ייצור הורמוני התריס. התופעה ההפוכה מופיעה כאשר מדובר בפעילות יתר של בלוטת התריס, במסגרתה רמות התירוטרופין נמוכות מהרגיל ורמות הורמוני התריס במחזור הדם גבוהות מהרגיל.
על מנת לזהות את הגורם לפעילות יתר של בלוטת התריס, בדרך כלל, רופאים משתמשים בבדיקות ספיגת יוד רדיואקטיבי, העוקבות אחר כמות היוד הנספגת על ידי בלוטת התריס. יוד, אותו אנו מקבלים מהמזון שאנו אוכלים, מהווה מרכיב חשוב בייצור הורמוני התריס, ולכן כמות היוד שסופגת בלוטת התריס מהווה אינדיקטור מהימן לכמות ההורמונים שמפיקה הבלוטה.
במסגרת בדיקה זו, הרופא יניח על צווארכם מכשיר המודד את כמות קרינת הרקע הקיימת באותו הרגע. לאחר מכן, תתבקשו לבלוע כמות קטנה של יוד רדיואקטיבי בצורת נוזל או קפסולה. לאחר משך זמן שיקבע מראש (בדרך כלל 4-6 שעות או לאחר 24 שעות), הרופאים יניחו שוב את אותו המכשיר על צווארכם, על מנת למדוד כמה מהיוד הרדיואקטיבי נספג בבלוטת התריס שלכם.
אם הבדיקה תצביע על כך שהבלוטה סופגת כמויות מוגזמות של יוד, הרופא עשוי לבצע בדיקת ספיגת יוד רדיואקטיבי. בבדיקה זו, הרופא משתמש בסרט צילום מיוחד על מנת ליצור תצלום המציג את המיקום המדויק של היוד הרדיואקטיבי בבלוטת התריס שלכם. סקירה זו תחשוף, לדוגמה, אם היוד מצטבר בנודולות, ולכן הנודולות הן שאחראיות לייצור היתר של ההורמונים. אם הסריקה מציגה כי היוד מתפשט באופן שווה על פני כל הרקמות, נדע כי בלוטת התריס כולה אחראית לייצור היתר.
נודולות המופיעות באופן פתאומי מהוות, בדרך כלל, ציסטות מלאות נוזלים, ולעתים קרובות, הן שפירות. ניתן להעריך אותן באמצעות בדיקת אולטרה סאונד שאינה פולשנית. אם בדיקות הדם יצביעו על כך שהנודולות מפיקות הורמוני תריס מיותרים, ייתכן כי הרופא יקבע כי אתם סובלים מפעילות יתר של בלוטת התריס.
בכל מקרה, אם יש לכם נודולה על בלוטת התריס, עליכם להגיע לבדיקות תקופתיות אצל הרופא. בדיקות נוספות יקבעו האם הנודולה עשויה להפוך לסרטנית.
בהתאם לגודל הנודולה, למראה שלה בתצלומי האולטרה סאונד ולגורמי סיכון אחרים, הרופא שלכם עשוי לבדוק האם אתם סובלים מסרטן של בלוטת התריס, על ידי ביצוע אספירציה, או ביופסיה, במסגרתה הרופא יאסוף דגימת רקמה מהנודולה ויבדוק אותה. ניתן לאבחן סוג אחד, בלתי נפוץ, של סרטן בלוטת התריס, באמצעות בדיקת דם המודדת את רמות הורמוני הקלציטונין המעורבים ביצירת עצמות.
כיצד ניתן לטפל בבעיות בבלוטת התריס?
הטיפולים הקונבנציונאליים והאלטרנטיביים בתסמונות של בלוטת התריס הנובעות מייצור יתר או תת ייצור של הורמוני תריס, מציעים מספר שיטות העשויות לסייע בהשבת איזון הולם לרמות ההורמונים.
הטיפול הקונבנציונאלי מסתמך בעיקר על תרופות וניתוח. הטיפולים האלטרנטיביים מנסים להקל על אי הנוחות הקשורה לבעיות בבלוטת התריס, או לשפר את תפקודה של בלוטת התריס באמצעות שיטות הנעות בין תוספי תזונה ותרופות צמחיות לשינויים בסגנון החיים ותרגילי התעמלות מיוחדים.
תמיד מומלץ לקבל הערכה רפואית של כל תסמונת בבלוטת התריס מהרופא שלכם; רוב המצבים האלו דורשים טיפול שאינו טיפול ביתי.
הטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס מצריך דיכוי של ייצור הורמון התריס, בעוד הטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס מצריך החלפה של ההורמונים. הרפואה הקונבנציונאלית מציעה טכניקות יעילות ביותר לצורך הפחתת, ביטול או השלמת ייצור ההורמונים.
לפני שתחליטו איזה טיפול הוא הטיפול הטוב ביותר עבורכם, הרופא שלכם יבצע הערכה המבוססת על בעיית בלוטת התריס המסוימת שלכם, כמו גם גילכם, מצבכם הבריאותי וההיסטוריה הרפואית שלכם.
טיפול ביתר פעילות של בלוטת התריס
ניתן לדכא או לעצור לחלוטין את ייצור הורמוני התריס באמצעות:
- טיפול ביוד רדיואקטיבי
- תרופות אנטי תירואידיות
- ניתוח
אם הרופא שלכם יחליט כי טיפול רדיואקטיבי הוא המתאים ביותר, אתם תתבקשו לבלוע טבליה או נוזל המכילים יוד רדיואקטיבי בכמות גדולה מספיק, כך שתוכל להסב נזק לתאים של בלוטת התריס שלכם, ולהגביל או להרוס לחלוטין את יכולתה להפיק הורמונים. מדי פעם, יש צורך ביותר מטיפול אחד על מנת להשיב את האיזון הנורמלי לייצור ההורמונים, ולמעשה, מטופלים רבים מפתחים תת פעילות של בלוטת התריס כתוצאה מהליך זה.
אם תתחילו להשתמש בתרופות אנטי תירואידיות, תסמיני יתר הפעילות של בלוטת התריס יתחילו להעלם תוך שישה עד שמונה שבועות. עם זאת, תצטרכו להמשיך לנטול את התרופה למשך כשנה. לאחר תקופה זו, הרופא שלכם יבדוק האם ניתן להפסיק את הטיפול בתרופה. אתם תתבקשו להגיע לבדיקות רפואיות תקופתיות לאחר הפסקת השימוש בתרופה, על מנת לוודא כי הבעיה לא חזרה.
אפשרות הניתוח בדרך כלל שמורה לנשים בהריון שאינן יכולות לנטול תרופה אנטי תירואידית, או אנשים בעלי זפק גדול או נודולות סרטניות.
טיפול בדלקת תת חריפה של בלוטת התריס
אף כי דלקת תת חריפה של בלוטת התריס עשויה לגרום ליתר פעילות זמני של בלוטת התריס, בדרך כלל, מצב זה אינו דורש טיפול רפואי. באופן כללי, ניתן להקל על כל כאב הקשור לדלקת בבלוטת התריס באמצעות אצטאמינופן (טיילנול או אנאסין) או אספירין. אין להשתמש באספירין מתחת לגיל 19, כיוון שהוא מגביר את הסיכון להתפתחות של מחלת ריי. אם תרופות ללא מרשם לא עוזרות, הרופא עשוי לרשום לכם פרדניזון או דקסמתזון – תקופות אנטי דלקתיות רבות עוצמה – לתקופת זמן קצרה.
טיפול בתת פעילות של בלוטת התריס
תת פעילות של בלוטת התריס מחייבת משטר טיפולי לכל החיים של החלפת בלוטת התריס. אף טכניקה כירורגית, שיטה רפואית אלטרנטיבית או תרופה קונבנציונאלית לא יוכלו להגביר את ייצור הורמוני התריס לאחר האטתו.
בדרך כלל, הרופא יורה לכם לנטול צורות סינתטיות של הורמוני תריס, כגון לבותירוקסין. תופעות הלוואי נדירות, אך אנשים מסוימים חווים עצבנות או כאב חזה בעת נטילת תרופות אלו; בדרך כלל, שינוי המינון התרופתי יקל על ההשפעות הבלתי נעימות האלו. ספרו לרופא שלכם אם אתם נוטלים גם תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות, אסטרוגן, וארפרין (תרופה לדילול הדם), דיגטיליס (תרופה לטיפול בלב) או אם אתם סובלים מסוכרת, על מנת לוודא כי התרופות לא יפריעו להשפעתו של הטיפול בבלוטת התריס. מגנזיום, אלומיניום, ברזל ואפילו סויה עשויים לשבש את השפעת הטיפול.
טיפול בסרטן התריס
סרטן התריס בדרך כלל מטופל, בתחילה, על ידי הסרה כירורגית של הרקמה הסרטנית או של בלוטת התריס כולה, הליך הידוע ככריתת בלוטת התריס. אם הסרטן התפשט מעבר לבלוטת התריס, המנתח יסיר גם כל רקמה אחרת שהושפעה על ידו, כגון בלוטות הלימפה בצוואר.
מה בנוגע לתרופות אלטרנטיביות לבעיות בבלוטת התריס?
בדרך כלל, ניתן בקלות רבה לטפל בבעיות בבלוטת התריס באמצעות הרפואה הקונבנציונאלית. התייעצו עם האנדוקרינולוג שלכם בנוגע לשימוש בטיפולים אלטרנטיביים, שמטרתם לטהר את המערכת, לשפר את תפקודה של המערכת החיסונית, ולאזן את ייצור ושחרור ההורמונים.
נטורופתיה ורפואה סינית
נטורופת עשוי לטפל בבעיית בלוטת התריס שלכם באמצעות תרכובות הומאופתיות, עשבים, תכשירים המבוססים על הרפואה הסינית המייחסת את מחלת בלוטת התריס ללחץ רגשי, ודיקור. מטרתן של שתי השיטות היא להסיר את המחסומים העומדים בפני “אנרגיית כוח החיים” של האדם.
במדינות מסוימות, נטורופתים מורשים לטפל במחלת בלוטת התריס; במדינות אחרות, טיפול כזה אינו חוקי. לפני שתחפשו אחר טיפול נטורופתי, התייעצו עם הרופא שלכם, על מנת לברר האם כדאי במעורבות נטורופתית. בנוסף, חשוב כי תשאלו את הרופא האם השיטות האלו יוכלו לטפל בבעיית בלוטת התריס שלכם, או רק בלחץ הקשור למחלת בלוטת התריס.
לא קיימים מחקרים מהימנים המציגים את יעילותן של שיטות אלו בטיפול בבעיות בבלוטת התריס.
כירופרקטורים משתמשים במניפולציה של עמוד השדרה על מנת לטפל בתסמינים של תסמונות בלוטת התריס, על ידי הפחתה של המתח של השרירים ושיפור זרימת הדם.
תזונה עשירה בחלבונים, סידן, מגנזיום ויוד, תוכל לסייע לתפקודה של בלוטת התריס. תרצו לוודא כי אתם מקבלים מספיק מכל ויטמיני ה-B, ויטמין A וויטמין C. התייעצו עם הרופא שלכם לפני נטילת סלניום, העשוי לגרום לתת פעילות של בלוטת התריס בקרב אנשים הסובלים ממחסור ביוד.
הימנעו ממוצרים אלו אם אתם סובלים ממחלת בלוטת התריס:
- צמח השרביטן, המצוי בתרכובות צמחיות, והתמציות המופקות ממנו, אפדרין ופסאודואפדרין, המצויות בתרופות נגד צינון ללא מרשם; אלו עשויים לגרום לעצבנות, נדודי שינה, כאבי ראש ולחץ דם גבוה.
- אלקלאודים, לרבות חומרים כגון קפאין, מורפין וכינין, העשויים להעלות את לחץ הדם ולהאיץ את קצב הלב.
הצטרפו לדיוור של אגוגו
ותקבלו תוכן בלעדי ישירות למייל
