מדענים הופתעו לגלות דרך פשוטה ומהנה להורדת הסיכון לסוכרת

מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי "Nutrients" מצא כי צריכה קבועה של מנגו יכולה לשפר את הרגישות לאינסולין אצל אנשים עם עודף משקל והשמנה הסובלים מדלקת כרונית ברמה נמוכה, מבלי להשפיע על משקל הגוף.

המחקר, שנערך על ידי חוקרים מהמכון הטכנולוגי של אילינוי בשיקגו, בדק את ההשפעות של צריכת מנגו במשך ארבעה שבועות על מדדים מטבוליים ודלקתיים אצל 48 מבוגרים עם עודף משקל והשמנה המאופיינים בדלקת כרונית ברמה נמוכה.

רקע: רגישות לאינסולין ודלקת כרונית

דלקת כרונית ברמה נמוכה היא מצב נפוץ אצל אנשים עם עודף משקל והשמנה, והיא קשורה להתפתחות של סוכרת מסוג 2 ומחלות לב וכלי דם. דלקת כזו משפיעה על רגישות לאינסולין ועל ויסות רמות הסוכר בדם, מה שמוביל בסופו של דבר להתנגדות לאינסולין ואף לסוכרת.

התנגדות לאינסולין היא מצב שבו רקמות הגוף אינן מגיבות כראוי לאינסולין, והגוף נדרש לייצר כמויות גדולות יותר של אינסולין כדי לשמור על רמות סוכר תקינות בדם. זהו גורם סיכון מרכזי להתפתחות סוכרת מסוג 2.

המחקר: מתודולוגיה ותוצאות

המחקר היה מבוקר אקראי, חד-סמיות, בעיצוב מקביל. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות: קבוצה אחת קיבלה שתי מנות של מנגו ביום (כוס אחת בבוקר וכוס אחת אחר הצהריים) למשך ארבעה שבועות, והקבוצה השנייה קיבלה מוצר בקרה בעל אותו ערך קלורי.

לפני ואחרי תקופת המחקר של ארבעה שבועות, המשתתפים עברו מבחן סבילות לגלוקוז דרך הפה (OGTT) שבו נמדדו רמות הסוכר והאינסולין בדם בצום ובמשך שעתיים לאחר שתיית תמיסת גלוקוז.

התוצאות העיקריות של המחקר היו מפתיעות ומעניינות:

• רמות האינסולין בצום היו נמוכות משמעותית בקבוצת המנגו בהשוואה לקבוצת הביקורת (8.2 לעומת 15.3 מיקרו-יחידות בינלאומיות/מ"ל, p = 0.05).
• מדד HOMA-IR, המשמש להערכת התנגדות לאינסולין, היה נמוך משמעותית בקבוצת המנגו (2.28 לעומת 4.67, p = 0.03), מה שמעיד על שיפור ברגישות לאינסולין.
• מדד ה-disposition index, המודד כיצד תאי בטא בלבלב מפצים על התנגדות לאינסולין, השתפר גם הוא באופן משמעותי בקבוצת המנגו (p = 0.04).
• באופן מפתיע, לא נצפה הבדל משמעותי בסמני דלקת (IL-6, TNFα, hs-CRP) בין שתי הקבוצות, מה שמרמז כי השיפור ברגישות לאינסולין לא היה קשור למנגנון אנטי-דלקתי.
• משתתפי קבוצת המנגו לא עלו במשקל למרות צריכת הפרי (שנחשב לעיתים בעל תכולת סוכר גבוהה), בעוד שבקבוצת הביקורת נצפתה עלייה קלה אך משמעותית במשקל (כ-1 ק"ג).

מנגנון פעולה אפשרי

למרות שהמחקר לא מצא השפעה ישירה על סמני דלקת, החוקרים הבחינו בעלייה (לא מובהקת סטטיסטית) בביטוי של גן Nrf2 אצל המשתתפים בקבוצת המנגו. Nrf2 הוא גורם שעתוק המווסת גנים המעורבים בהגנה תאית מפני עקה חמצונית.

החוקרים משערים כי הרכיבים התזונתיים של המנגו, כולל ויטמינים C ו-A, סיבים תזונתיים ופוליפנולים (נוגדי חמצון), עשויים לשפר את המצב האנטיאוקסידנטי בגוף, מה שעשוי להוביל לשיפור ברגישות לאינסולין.

משמעויות לבריאות

ממצאי המחקר עשויים לשנות את התפיסה לגבי צריכת פירות אצל אנשים עם עודף משקל או אלה המודאגים מרמות הסוכר בדם שלהם. למרות שמנגו נתפס לעיתים כפרי עם תכולת סוכר גבוהה, המחקר מראה כי צריכה קבועה שלו דווקא עשויה לשפר את רגישות הגוף לאינסולין ולא להוביל לעלייה במשקל.

כוס אחת של מנגו (כ-165 גרם) מספקת 100% מהערך היומי המומלץ של ויטמין C, 35% מהערך היומי של ויטמין A, ו-12% מהערך היומי של סיבים תזונתיים, לצד כמות משמעותית של פוליפנולים.

מגבלות המחקר

יש לציין כי למחקר היו מספר מגבלות. ראשית, הוא נערך במהלך מגפת הקורונה, מה שעלול היה להשפיע על הנתונים הקשורים לדלקת. שנית, משך המחקר היה יחסית קצר (ארבעה שבועות), ויתכן שמחקר ארוך יותר היה מראה השפעות נוספות. בנוסף, החוקרים לא מדדו מטבוליטים של מנגו בדם המשתתפים כדי לאשר היענות לטיפול או לקבוע זמינות ביולוגית.

סיכום

המחקר מספק עדויות כי צריכת מנגו עשויה לשחק תפקיד חשוב בשיפור רגישות לאינסולין אצל אנשים עם עודף משקל והשמנה הסובלים מדלקת כרונית ברמה נמוכה. זאת, ללא השפעה שלילית על משקל הגוף וללא קשר ישיר להשפעה על סמני דלקת.

ממצאים אלה מחזקים את הרעיון שפירות מסוימים, למרות תכולת הסוכר שלהם, עשויים להיות חלק מתזונה בריאה גם עבור אנשים המודאגים מסוכרת או מהשפעות מטבוליות שליליות.

המחקר מדגיש את החשיבות של הכללת מזונות שלמים ועשירים בנוגדי חמצון, כמו מנגו, בתזונה היומית, במיוחד עבור אנשים בסיכון לפתח סוכרת מסוג 2.