השרירים נתפסים בלילה, העפעף קופץ, העייפות לא עוברת גם אחרי שינה. ביקשתם מרופא המשפחה בדיקת דם, והתשובה חזרה: המגנזיום תקין. אז זה לא מגנזיום?
🎁 קבלו חינם: מדריך 30 הכללים לתזונה בריאה
הצטרפו ל-46,000 ישראלים שכבר קיבלו את המדריך, וקבלו טיפים שבועיים לבריאות טובה יותר.
לא בטוח. בדיקת הדם הרגילה מודדת רק חלק זעיר מהמגנזיום שבגוף, והגוף יודע לשמור על המספר הזה יציב גם כשהמאגרים מתרוקנים. תוצאה נמוכה היא סימן ברור שצריך לטפל בו. תוצאה תקינה, לעומת זאת, לא תמיד שוללת מחסור. הנה מה שהמחקר יודע על הבדיקה, על הסימנים ועל הדרך לתקן.
1. למה בדיקת הדם לא מספרת את כל הסיפור
לפי מכון הבריאות האמריקאי NIH, בגוף של אדם מבוגר יש כ־25 גרם מגנזיום. בין 50% ל־60% ממנו נמצאים בעצמות, ורוב השאר בתוך התאים של השרירים והרקמות הרכות. בנסיוב הדם, המקום שבו הבדיקה מודדת, נמצא פחות מאחוז אחד. לכן, לפי NIH, הרמה בדם אינה משקפת במדויק את כמות המגנזיום בגוף כולו.
יש לכך סיבה: הגוף שומר על רמת המגנזיום בדם בטווח צר, כי הלב והעצבים תלויים בה. כשהצריכה יורדת, הכליות מפרישות פחות מגנזיום בשתן, והעצמות משחררות מגנזיום לדם. במאמר בכתב העת Magnesium Research מתואר מצב של ״מחסור סמוי כרוני״: אנשים שהתוצאה שלהם עדיין בטווח התקין, בעיקר מפני שהעצמות משלימות את החסר בדם.
הצטרפו לאגוגופון!
ותקבלו תכנים בחינם ישירות לווצאפ!
גם הטווח עצמו שנוי במחלוקת. הטווח המקובל הוא 0.75 עד 0.95 מילימול לליטר, כ־1.8 עד 2.3 מ״ג לדציליטר ביחידות שמופיעות בחלק מהמעבדות. לפי סקירה בכתב העת Advances in Nutrition, הוא נקבע על סמך סקר אמריקאי משנת 1974, לפי התפלגות התוצאות באוכלוסייה ולא לפי מצב הבריאות של הנבדקים. מחבר המאמר ב־Magnesium Research הציע להעלות את הרף התחתון ל־0.85 מילימול לליטר, כ־2.07 מ״ג לדציליטר. זו עמדה של חוקרים ולא הנחיה רשמית, אבל היא מסבירה למה תוצאה ״תקינה גבולית״ לא סוגרת את השאלה.
מה אפשר לעשות? אל תסתפקו במילה ״תקין״. בדקו את המספר עצמו. אם הוא בחלק התחתון של הטווח ויש לכם סימנים או גורמי סיכון מהרשימה שבהמשך, ספרו על כך לרופא. קיימות גם בדיקות אחרות, כמו מגנזיום בכדוריות הדם האדומות או באיסוף שתן, אבל לפי NIH אף אחת מהן אינה נחשבת מספקת לבדה, ולכן ההערכה נשענת גם על התמונה הקלינית.
2. רבים לא אוכלים מספיק מגנזיום
לפי נתוני סקר התזונה האמריקאי מהשנים 2013 עד 2016 שמצטט NIH, 48% מהאמריקאים צורכים מהמזון פחות מגנזיום מהדרישה הממוצעת המוערכת לגילם. אחת הסיבות היא עיבוד המזון: כשמסירים מגרגר החיטה את הנבט ואת הסובין כדי לקבל קמח לבן, יורד איתם גם חלק גדול מהמגנזיום.
עם הגיל הפער גדל. מבוגרים אוכלים פחות מגנזיום, המעי סופג ממנו פחות והכליות מפרישות יותר. לפי סקירה של חוקרים מאוניברסיטת פלרמו, מחסור קל אצל מבוגרים בדרך כלל אינו גורם לתסמינים ברורים, והסימנים שכן מופיעים, כמו חולשה והפרעות שינה, מיוחסים לא פעם לגיל עצמו.
3. מי נמצא בסיכון גבוה יותר
אנשים עם סוכרת מסוג 2. רמת סוכר גבוהה מגבירה את מתן השתן, ואיתו את איבוד המגנזיום. לפי סקירה בכתב העת של האגודה האמריקאית לנפרולוגיה, בין 13.5% ל־47.7% מהחולים בסוכרת מסוג 2 נמצאו עם מגנזיום נמוך בדם.
מי שנוטלים תרופות להפחתת חומציות הקיבה לאורך זמן (תרופות ממשפחת ה־PPI, כמו אומפרזול). סקירה של תשעה מחקרי תצפית עם כמעט 110 אלף מטופלים מצאה אצלם סיכון גבוה ב־43% למגנזיום נמוך בדם. לפי מינהל המזון והתרופות האמריקאי, התופעה מופיעה בדרך כלל אחרי יותר משנה של טיפול.
מי שנוטלים משתנים מקבוצת התיאזידים, שנפוצים בטיפול בלחץ דם גבוה. במחקר רוטרדם, שכלל 9,820 משתתפים, נטילת תיאזידים נקשרה לסיכוי גבוה בערך פי שלושה למגנזיום נמוך בדם, בעיקר אחרי יותר משנה של שימוש.
ועוד: אנשים עם מחלות מעי שפוגעות בספיגה, כמו קרוהן וצליאק, ומי ששותים אלכוהול באופן קבוע ובכמות גדולה.
מה אפשר לעשות? אל תפסיקו שום תרופה בגלל הכתבה הזאת. אם אתם ברשימה, בקשו מהרופא לכלול מגנזיום בבדיקת הדם הבאה. הוא לא תמיד נכלל בבדיקות השגרתיות.
המוצרים האהובים של אגוגו
אלפים כבר משפרים את בריאותם - הצטרפו גם!
מגנזיום ביסגליצינאט
לשינה והרגעת השרירים
אבקת קולגן
לעור צעיר וזוהר
רב מכרפרוביוטיקה
לאיפוס העיכול
אבקת מאקה
ביי לעייפות!
4. הסימנים שכדאי להכיר
לפי NIH, הסימנים המוקדמים של מחסור במגנזיום הם ירידה בתיאבון, בחילה, עייפות וחולשה. כשהמחסור מחמיר עלולים להופיע נימול ועקצוץ, התכווצויות שרירים והפרעות בקצב הלב.
צריך לומר ביושר: אלה סימנים כלליים, ולכל אחד מהם יש גם סיבות אחרות, ממחסור בברזל או בוויטמין B12 ועד תת־פעילות של בלוטת התריס. מגנזיום הוא אחד החשודים, לא היחיד. על הקשר בין מינרלים להתכווצויות קראו גם בכתבה שלנו על התכווצויות ברגליים בלילה.
מה אפשר לעשות? רשמו במשך שבועיים מה אתם מרגישים ומתי, והביאו את הרישום לרופא. דפיקות לב לא סדירות, עילפון או התכווצויות קשות אינם סיבה לקנות תוסף. הם סיבה לפנות לרופא בהקדם.
5. מתחילים בצלחת
הקצובה היומית המומלצת למבוגרים מגיל 31 היא 420 מ״ג לגברים ו־320 מ״ג לנשים. לפי הטבלה של NIH, אלה כמה מהמקורות הטובים:
- גרעיני דלעת קלויים, חופן של כ־30 גרם: 156 מ״ג
- זרעי צ׳יה, כ־30 גרם: 111 מ״ג
- שקדים קלויים, כ־30 גרם: 80 מ״ג
- תרד מבושל, חצי כוס: 78 מ״ג
- קשיו קלוי, כ־30 גרם: 74 מ״ג
- שעועית שחורה מבושלת, חצי כוס: 60 מ״ג
- חמאת בוטנים, 2 כפות: 49 מ״ג
- אורז מלא מבושל, חצי כוס: 42 מ״ג (באורז לבן: 10 מ״ג בלבד)
- יוגורט דל שומן, גביע גדול: 42 מ״ג
- בננה בינונית: 32 מ״ג
- פרוסת לחם מחיטה מלאה: 23 מ״ג
החשבון פשוט: חופן שקדים, חצי כוס תרד מבושל, חצי כוס שעועית, שתי פרוסות לחם מלא ויוגורט מסתכמים בכ־300 מ״ג. זה אפשרי, אבל דורש תפריט שיש בו קטניות, אגוזים, זרעים ודגנים מלאים כמעט בכל יום. רשימה נוספת תמצאו בכתבה 8 מזונות עשירים במגנזיום.
מה אפשר לעשות? בחרו שתי החלפות קבועות: אורז מלא או לחם מלא במקום הלבן, וחופן אגוזים או גרעיני דלעת במקום החטיף של אחר הצהריים.
6. ואם בוחרים בתוסף
קראו את התווית. המספר החשוב הוא כמות המגנזיום עצמו (״מגנזיום אלמנטרי״), ולא משקל התרכובת כולה.
הצורה משנה. לפי NIH, צורות של מגנזיום שמתמוססות היטב בנוזל נספגות טוב יותר מתחמוצת המגנזיום (מגנזיום אוקסיד), והצורות שמדווחות לרוב כגורמות לשלשול הן קרבונט, כלוריד, גלוקונאט ואוקסיד. על מגנזיום ביסגליצינאט, שבו המגנזיום קשור לחומצת האמינו גליצין, יש פחות מחקר. בניסוי קטן עם 12 מטופלים אחרי ניתוח לכריתת חלק מהמעי, הוא נסבל טוב יותר מאוקסיד אצל כל המשתתפים, ואצל ארבעת המטופלים שספיגתם הייתה הפגועה ביותר הוא נספג בערך פי שניים. זה ניסוי קטן באוכלוסייה מיוחדת, ולכן צריך להתייחס אליו בזהירות.
הכמות. הרף העליון שנקבע למגנזיום מתוספים הוא 350 מ״ג ביום למבוגרים. הוא אינו כולל את המגנזיום שבמזון.
ציפיות. תוסף מועיל בעיקר למי שבאמת חסר לו. סקירה של שלושה ניסויים עם 151 מבוגרים שסבלו מנדודי שינה מצאה שהם נרדמו כ־17 דקות מהר יותר עם מגנזיום, אבל איכות הראיות הוגדרה נמוכה. במילים אחרות: שווה לנסות, ולא כדאי לצפות לנס.
מה אפשר לעשות? התחילו בכמות קטנה, עם ארוחת הערב, והעלו בהדרגה. נסו במשך ארבעה עד שישה שבועות ובדקו אם הסימנים שרשמתם השתנו. אם לא, המשיכו לברר עם הרופא סיבות אחרות.
מי שמעדיפים ביסגליצינאט ימצאו בחנות שלנו את מגנזיום ביסגליצינאט של אגוגו: 88 מ״ג מגנזיום בכמוסה צמחית, 120 כמוסות באריזה. המינון הוא כמוסה אחת עד שלוש ביום, כלומר עד 264 מ״ג, מתחת לרף העליון.
הערות חשובות וזהירות
אם יש לכם מחלת כליות או ירידה בתפקוד הכליות, אל תיטלו מגנזיום בלי אישור מרופא: כליות שאינן מתפקדות היטב מתקשות לפנות את העודף, והוא עלול להצטבר לרמה מסוכנת. התייעצו עם רופא או רוקח גם בהיריון, בהנקה ואם אתם נוטלים תרופות קבועות.
מגנזיום עלול להפריע לספיגה של תרופות מסוימות. לפי NIH, תרופות לאוסטאופורוזיס ממשפחת הביספוספונטים נוטלים בהפרש של שעתיים לפחות מהתוסף, ואנטיביוטיקות ממשפחות הטטרציקלינים והקינולונים נוטלים לפחות שעתיים לפני התוסף או ארבע עד שש שעות אחריו.
תופעת הלוואי השכיחה של תוספי מגנזיום היא שלשול, לעיתים עם בחילה או כאבי בטן. אם אתם מרגישים סחרחורת או תופעה חריגה אחרת, הפסיקו והתייעצו. ואל תפסיקו ואל תשנו טיפול תרופתי בלי להתייעץ עם הרופא.
סיכום
בדיקת דם תקינה היא חדשות טובות, אבל במגנזיום היא לא סוף הבירור: פחות מאחוז אחד מהמגנזיום בגוף נמצא בדם, והגוף שומר על המספר הזה גם על חשבון המאגרים. אם יש לכם סימנים או גורמי סיכון, הסתכלו על המספר עצמו, רשמו מה אתם מרגישים, התחילו מהצלחת, ושקלו תוסף במינון סביר ולתקופת ניסיון. ואם הסימנים נמשכים, חזרו לרופא: לא כל עייפות והתכווצות הן מגנזיום.


