5 אותות אזהרה שהכליות שולחות במצוקה ומה כדאי לעשות

הכליות הן שני איברים קטנים יחסית, אבל התפקיד שלהן עצום: הן מסננות פסולת ונוזלים מהדם, מאזנות מלחים ומינרלים, מסייעות בוויסות לחץ הדם, ומשתתפות בייצור הורמונים שחשובים ליצירת תאי דם אדומים ולבריאות העצם. לכן, כשיש ירידה בתפקוד הכליות, הגוף כולו עלול להרגיש את זה.

האתגר הוא שמחלת כליות כרונית (CKD) מתקדמת לעיתים בצורה שקטה, ובשלבים מוקדמים רבים לא מרגישים כמעט דבר. לפעמים מגלים את הבעיה רק בבדיקת דם או שתן שנעשתה מסיבה אחרת. לכן חשוב לשים לב לסימנים אפשריים, אבל לא פחות חשוב להבין שסימנים לבדם אינם אבחנה, ורק בדיקות יכולות לאשר מה קורה באמת.

במאמר הזה נסקור 5 סימנים נפוצים שיכולים להופיע כאשר הכליות מתקשות לבצע את עבודתן. כל אחד מהסימנים יכול לנבוע גם ממצבים אחרים, ולכן המטרה היא לא להילחץ אלא לזהות מתי נכון להיבדק ולהתייעץ.

לפני שמתחילים: למה דווקא “סימני אזהרה” ולא “אבחנה”

הסימנים שמתוארים כאן נפוצים יותר בשלבים מתקדמים או כאשר מתפתחים סיבוכים, אך יכולים להופיע גם מוקדם יותר, תלוי באדם ובגורמי הסיכון שלו. בנוסף, אנשים שונים יחוו שילובים שונים של תסמינים. במקביל, ייתכן שגם עם תפקוד כליות נמוך לא יהיו כמעט תסמינים מורגשים. לכן, אם יש לכם סוכרת, לחץ דם גבוה, מחלת לב, השמנה, היסטוריה משפחתית של מחלת כליות, או אם הייתם בעבר עם פגיעה כלייתית חדה, בדיקות תקופתיות הן כלי מרכזי לשמירה על הבריאות, גם כשמרגישים מצוין.

המידע במאמר הוא מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי. אם משהו מתואר כאן מתאים אליכם, במיוחד אם זה חדש, מחמיר או מטריד, עדיף לפנות לרופא או לרופאה לבירור מסודר.

סימן 1: שינויים במתן שתן, במיוחד שתן מוקצף, דם בשתן או קימה תכופה בלילה

אחת הדרכים הראשונות שבהן הכליות “מדברות” איתנו היא דרך השתן. הכליות מסננות את הדם ומחזירות לגוף חומרים חשובים. כשמסננים (הגלומרולים) נפגעים, עלולים להופיע שינויים שניתן לשים לב אליהם, גם אם לא תמיד מיד.

• שתן מוקצף או “קצף עיקש”: קצף שחוזר שוב ושוב יכול לרמז על חלבון בשתן (Proteinuria). חלבון לא אמור “לברוח” בכמויות משמעותיות לשתן, וכשהוא מופיע זה עשוי להעיד על פגיעה במחסום הסינון של הכליה.
• דם בשתן: שתן ורדרד, אדמדם או כהה מאוד יכול להיות סימן לדם בשתן (Hematuria). לפעמים הדם אינו נראה לעין ומתגלה רק בבדיקת שתן.
• שינוי בתדירות או בכמות: יש אנשים שמרגישים שהם משתינים יותר מהרגיל או פחות מהרגיל, או שמופיעה תחושת “חוסר התרוקנות”.
• קימה תכופה בלילה להשתין (נוקטוריה): כאשר הכליות מתקשות לווסת מים ומלח לאורך היממה, עלולה להופיע השתנה לילית מוגברת, לפעמים גם בשלבים יחסית מוקדמים.

חשוב להדגיש: שינויים בשתן יכולים לנבוע גם מזיהום בדרכי השתן, אבנים, התייבשות, תרופות מסוימות, מאמץ גופני אינטנסיבי, או אפילו תזונה. ועדיין, כאשר קצף בשתן חוזר באופן עקבי, יש דם בשתן, או יש שינוי ברור בהרגלי השתנה שנמשך, כדאי לא לדחות בירור.

מה בדרך כלל בודקים? לרוב מתחילים בבדיקת שתן כללית, ולעיתים גם בבדיקת יחס אלבומין לקריאטינין בשתן (uACR או ACR) או מדידת חלבון בשתן. בדיקת דם עם קריאטינין מאפשרת לחשב eGFR, הערכה של קצב הסינון של הכליות. לעיתים יומלץ גם על אולטרסאונד כליות, בהתאם לממצאים ולסיפור הרפואי.

סימן 2: נפיחות בקרסוליים, בכפות רגליים, בידיים או סביב העיניים

כשהכליות לא מצליחות להוציא עודפי נוזלים ומלח בצורה יעילה, נוזלים יכולים להצטבר ברקמות ולגרום לבצקות (Edema). לרוב שמים לב לזה בקרסוליים ובכפות הרגליים, כי כוח הכבידה “מוריד” את הנוזלים כלפי מטה, אבל יש מי שיחוש גם נפיחות בידיים או תפיחות סביב העיניים, במיוחד בבוקר.

נפיחות כזאת יכולה להיראות כמו סימן פשוט, אבל היא עשויה להיות רמז למנגנון עמוק יותר. במצבים מסוימים, במיוחד כאשר יש אובדן חלבון משמעותי בשתן, ירידה בחלבון הדם יכולה לגרום לנוזלים לצאת מכלי הדם אל הרקמות, וכך נוצרת נפיחות.

מצד שני, בצקות אינן ייחודיות לכליות. הן יכולות להופיע גם במחלות לב, מחלות כבד, הפרעות ורידיות ברגליים, חוסר פעילות ממושך, וגם בזמן חם במיוחד. לכן המסר הוא לא “אבחנה עצמית”, אלא בדיקה: אם הנפיחות חדשה, משמעותית, מחמירה או מלווה בקוצר נשימה, כדאי לפנות לבירור רפואי.

סימן 3: עייפות מתמשכת, חולשה או קושי להתרכז

עייפות היא תסמין נפוץ מאוד, ולרוב יש לה סיבות רבות כמו עומס, חוסר שינה, מתח, חסר ברזל, בעיות בבלוטת התריס ועוד. ועדיין, כאשר מדובר בתפקוד כליות ירוד, יש כמה מנגנונים שיכולים להסביר למה “נגמר הכוח”.

ראשית, כשפחות פסולת מסולקת מהדם, יכולים להצטבר חומרים שמשפיעים על תחושת החיוניות ועל תפקוד מערכות שונות. שנית, הכליות מעורבות בהפרשת אריתרופויטין, הורמון שמסייע לייצור תאי דם אדומים. כאשר יש פגיעה כלייתית, יכולה להתפתח אנמיה, כלומר ירידה בכמות תאי הדם האדומים או בהמוגלובין. אנמיה עלולה לגרום לעייפות, חולשה, סחרחורת, קושי להתרכז ולעיתים גם קוצר נשימה במאמץ.

מחקרים ותיאורי מטופלים מצביעים על כך שעייפות ב-CKD יכולה להיות שכיחה, לעיתים משמעותית, ולהשפיע על איכות החיים. אם אתם מרגישים עייפות שלא “מתיישבת” עם אורח החיים שלכם, או שהעייפות מלווה בתסמינים נוספים מהרשימה, שווה לשוחח עם רופא ולשקול בדיקות דם ושתן.

סימן 4: גרד עיקש ועור יבש, במיוחד ללא הסבר ברור

גרד מתמשך הוא אחד התסמינים שמתוארים אצל אנשים עם מחלת כליות מתקדמת, ולעיתים הוא נקרא “גרד הקשור למחלת כליות” (CKD-associated pruritus). הוא יכול להיות מטריד מאוד, לפגוע בשינה, לגרום לעצבנות, ולעיתים להוביל לגרד חוזר ונשנה במהלך היום.

הסיבות לגרד בהקשר של CKD אינן תמיד חד משמעיות, ונראה שמדובר בשילוב של גורמים: הצטברות תוצרי פסולת, שינויים במאזן מינרלים (כמו זרחן), שינויים בעור עצמו, וגם מנגנונים עצביים ודלקתיים. חשוב לדעת שגם אלרגיות, אסתמה של העור, יובש בגלל מזג אוויר, תגובה לתרופות או בעיות בכבד יכולות לגרום לגרד, ולכן שוב, הבירור חשוב.

אם הגרד מתמשך כמה שבועות, מפריע לשינה, או מופיע יחד עם סימנים אחרים כמו עייפות, נפיחות או שינוי בשתן, כדאי לציין את זה בביקור אצל רופא ולבקש הערכה כוללת. לפעמים טיפול ביובש העור בלבד לא יספיק אם יש גורם מערכתי.

סימן 5: קוצר נשימה, ירידה בסבילות למאמץ או תחושת “כבדות” לא מוסברת

קוצר נשימה אינו תסמין שכולם מקשרים לכליות, אבל הוא יכול להופיע בהקשר של מחלת כליות מסיבות שונות. אחת מהן היא אנמיה, שיכולה להפחית את יכולת הגוף להעביר חמצן לרקמות, וכך לגרום להתנשפות במאמץ קל יותר מהרגיל. סיבה אפשרית נוספת היא אגירת נוזלים: כאשר יש עודף נוזלים, הוא עלול להשפיע גם על מערכת הנשימה ולגרום לתחושת קוצר נשימה, במיוחד בשכיבה או במאמץ.

כמובן, לקוצר נשימה יש מגוון רחב של סיבות אחרות, כולל אסתמה, חרדה, מחלות ריאה, אנמיה שאינה כלייתית ובעיות לב. לכן, אם קוצר הנשימה חדש, מחמיר, או מלווה בכאבים בחזה, חולשה קיצונית או נפיחות משמעותית, חשוב לפנות להערכה רפואית בהקדם.

איך בודקים אם הכליות באמת במצוקה?

המסר המרכזי הוא פשוט: תסמינים יכולים לרמוז, אבל בדיקות מאשרות. ההמלצות המקצועיות בעולם מדגישות שבאנשים בסיכון, כדאי לבצע גם בדיקת דם להערכת eGFR וגם בדיקת שתן למדידת אלבומין (לרוב uACR). שילוב שתי הבדיקות נותן תמונה טובה יותר של תפקוד הכליות ושל נזק אפשרי במסננים.

• בדיקת דם: קריאטינין שממנו מחשבים eGFR, ולעיתים בדיקות נוספות כמו אוריאה, אלקטרוליטים, המוגלובין וברזל, בהתאם לתמונה הקלינית.
• בדיקת שתן: שתן כללית (לחיפוש דם, חלבון, זיהום), ולעיתים בדיקת uACR או בדיקות חלבון נוספות.
• מדידת לחץ דם: גם כגורם סיכון וגם כמדד שיכול להחמיר נזק כלייתי.
• הדמיה: אולטרסאונד כליות לפי הצורך, למשל כדי לשלול חסימה, אבנים או שינויים מבניים.

אם מתקבל ממצא חריג, פעמים רבות יחזרו על הבדיקה כדי לוודא שהממצא יציב ולא תוצאה חד פעמית של התייבשות, מחלה זמנית או פעילות גופנית חריגה.

מי צריך לשים לב במיוחד, גם אם אין תסמינים?

יש קבוצות שבהן הסיכון למחלת כליות גבוה יותר, ולכן כדאי לשקול בדיקות סקר לפי המלצת רופא:

• אנשים עם סוכרת או לחץ דם גבוה.
• אנשים עם מחלת לב וכלי דם.
• מי שיש לו היסטוריה משפחתית של מחלת כליות מתקדמת.
• אנשים עם עודף משקל או השמנה, בעיקר כאשר קיימים גם גורמי סיכון נוספים.
• מי שחווה בעבר פגיעה כלייתית חדה או נוטל תרופות שעלולות להשפיע על הכליות, בהתאם להנחיית רופא.

מתי לא מחכים, ופונים בדחיפות?

בחלק מהמקרים עדיף לא להמתין לתור רגיל. פנו בדחיפות להערכה רפואית אם יש אחד או יותר מהמצבים הבאים:

• דם גלוי בשתן, במיוחד אם הוא חוזר או מלווה בכאב, חום או חולשה משמעותית.
• קוצר נשימה משמעותי או מחמיר, או קוצר נשימה שמופיע גם במנוחה.
• נפיחות מהירה ומשמעותית ברגליים, בפנים או סביב העיניים.
• ירידה חדה בכמות השתן, או היעדר השתנה לאורך זמן שלא מתאים להרגלים הרגילים.

הסיבה היא שתסמינים כאלה יכולים להעיד על מצב שדורש בדיקה מהירה, ולא רק על מחלת כליות כרונית איטית.

מה אפשר לעשות כבר היום כדי להגן על הכליות?

גם אם הכליות תקינות כרגע, ויש סימפטום אחד בלבד או אפילו רק גורמי סיכון, יש צעדים בסיסיים שמוכרים כחשובים לשמירה על בריאות הכליות:

• איזון לחץ דם וסוכר: אלה שני גורמים מרכזיים לנזק כלייתי לאורך זמן. מעקב וטיפול בהתאם להנחיות הרפואיות יכולים להאט התקדמות של פגיעה כלייתית.
• תזונה עם פחות מלח: הפחתת נתרן מסייעת לשליטה בלחץ דם ובאגירת נוזלים.
• זהירות עם משככי כאבים מסוג NSAIDs: תרופות כמו איבופרופן ונפרוקסן עלולות להזיק לכליות, במיוחד בשימוש ממושך, במינונים גבוהים, או כאשר יש התייבשות ומחלות רקע. אם אתם נוטלים תרופות כאלה לעיתים קרובות, שווה להתייעץ עם רופא לגבי אפשרויות בטוחות יותר.
• פעילות גופנית ושמירה על משקל: פעילות מתונה וירידה הדרגתית במשקל (כאשר יש צורך) מסייעות להפחתת הסיכון ללחץ דם גבוה ולסוכרת, וכך גם להפחתת הסיכון למחלת כליות.
• בדיקות תקופתיות בסיכון גבוה: אם אתם בקבוצת סיכון, בדיקות דם ושתן פשוטות יכולות לזהות בעיה מוקדם יותר.

סיכום

הכליות לא תמיד “צועקות” כשמשהו לא תקין, ולכן הסימנים שנסקרו כאן הם בעיקר תזכורת להקשיב לגוף: שינוי בשתן, נפיחות, עייפות, גרד וקוצר נשימה יכולים להיות אותות אזהרה שמצדיקים בדיקה. אם יש לכם גורמי סיכון כמו סוכרת או לחץ דם גבוה, חשוב במיוחד לא להסתמך רק על תחושה, אלא לבצע בדיקות מעקב לפי המלצת רופא. גילוי מוקדם מאפשר התערבות מוקדמת, ולעיתים קרובות זה הדבר שעושה את ההבדל.